הכוהנת הגדולה במקדש הקריסטל באטלנטיס

היא היתה כוהנת באטלנטיס, היא חייתה במקדשים העליונים, לא לצד האנשים הפשוטים אלא בעיר הקדושה הקריסטלית. היו סביבה קבוצת כוהנות צעירות שעבדו איתה וגם הקוסם הבכיר בחדר השני של המקדש, הם עסקו ברוח, הם הביאו תודעה חדשה וטובה שלא היתה קיימת בעולם שלהם.

היא היתה מחוברת לכל הקוסמוס, היא ידעה להביא סודות רבים שרק בכוכבים אחרים הבינו לעומק, היא הביאה אותם דרך תודעתה אל האדמה.

הם הבינו הרבה מאוד על אסטרונומיה והבינו לעומק איך בוראים מציאות מכוח הכוונה. היא העמיקה מאוד והחזיקה סביבה קבוצת כוהנות שעזרו בהכל.

הן דאגו לחיים ולגוף, הן אפשרו לה להיות פנויה לחיבור העמוק אל הרוח, הן תרגמו את כל מה שהיא הורידה כשהייתה בטראנס, הן עזרו לה להעביר את כל הידע לקוסם שהיה ממציא המצאות גאוניות מתוך דבריה, הן תיווכו את דבריה למקדשים האחרים שעל הגבעה הקדושה באי המקודש והמבודד, בו שכנו רק האטלנטיים הגבוהים.

היא הייתה כל כך נאמנה לרוח, כל כך נאמנה לחיבור, היא הרגישה נחוצה לעולם ובשליחות אמיתית וחיבור עם העליונים.

הידע שלה היה טהור ומחובר לאמת, מחובר גם לאהבה.

על הגבעה היו עוד מקדשים - מקדש שעסק בפיתוח טכנולוגיה קוואנטית, מקדש שעסק בחשמל ואנרגיית ייקום, מקדש שבו התפתחה הרפואה החדשה, ועוד. הם היו ציוויליזציה מאוד מפותחת ובכל מקדש היו כוהנים וכוהנות שהיו מומחים בתחומם, הם הביאו לעולם הרבה מאוד ידע וחכמה וקידמה.

היא הייתה האורקל.

ככל שהכוהנים הגבוהים התפתחו יותר ויותר על הגבעה, כך הם התנתקו יותר ויותר מהאנשים הפשוטים של העם. בשלב מסוים הנתק היה כל כך עמוק שהאנשים הפשוטים, אנשי האדמה, לא ידעו מה קורה על הגבעה וכך גם הכוהנים, הם איבדו את הקשר אל לב האנוש, הם התייחסו אליהם כ "הם ואנחנו" ונוצרו שני עולמות מקבילים על אותה יבשת - עולם הנעלים ועולם התחתונים.

יום אחד היא התחברה לכוכב רחוק בגלקסיה אחרת וקיבלה משם ידע. הידע היה כל כך חדשני והיא העבירה אותו כפשוטו. היא הייתה ערוץ נקי וטהור, זה היה ידע רפואי-מתמטי אך בשפה אחרת. הידע עבר כפשוטו אל מקדש הרפואה ומקדש הדין, שני מקדשים אשר עסקו בו וניסו לתרגם אותו ולהשתמש בו לטכנולוגיה חדשה.

הידע הזה עבר הרבה ניסיונות של תרגום, היה כהן צעיר שקיבל על עצמו את הידע הזה כמשימת חיו, לשם כך הוא נולד.

החיים המשיכו, היא המשיכה לחיות בבידוד על הגבעה ולהביא ידע רב, לעזור לאנושות להתפתח דרך הקשר עם הכוכבים, דרך החיבור אל כל הקוסמוס, אך יום אחד היא והכוהנות שמעו רעשים לא שגרתיים מהגבעה, מישהו פלש אליה. צעקות, מכות, הפגנות, קבוצה גדולה מבני האדמה פלשה אל האי המקודש וזעם וכאב בעיניהם, מהומה נוצרה על האי, הכוהנים והכוהנות סגרו את החלונות ופחד נכנס למרחב.

אנשי האדמה היו צמאי דם, הם חוו תקופה ארוכה של מוות בתוך הערים שלהם, הם איבדו הרבה מאוד מהיקרים להם, הם עברו מגיפה בריאותית חמורה מאוד שנוצרה מחומר רפואי שנוצר במקדשים. הם זעמו ורצו את נקמתם.

היא לא ידעה על כך כלום, היא היתה מנותקת מן העם ושמורה במקדש הקריסטל שלה, ,מחוברת לרוח, מביאה עוד ועוד ידע-אור, רק את הכוהנות והקוסם היא ראתה כל חיה.

ראשית הגיעו אנשי האדמה הזועמים אל מקדש הרפואה, מחרבים כל פינה ומעבדה, שורפים ומשמידים, שובים את הכוהנים, עוקרים את עיניו של הכהן הצעיר שהיה אמון על השיקוי הרפואי, הם רצו נקמה.

בזמן שהיה שבוי הוא סיפר להם הכל, הוא שיתף אותם בידע הראשוני שקיבל, בתקופה של שנים שלקח לו לתרגם אותו ולפתח שיקויים, בניסויים שעשה במעבדה, בכל הניסיונות שעשה וגם בתוצאה. הוא הבין שהידע הזה יקר מפז, מתוכו אפשר להפיק הרבה סוגי שיקויים שיוכלו לשלוט בגורלם של אנשים. הוא היה חוקר, הוא התנסה, זה היה תפקידו. הוא גם סיפר להם על הכוהנת הזקנה במקדש הקריסטל.

הרעש גבר, הזעם התגבר, הכוהנת ישבה במקדשה ונבהלה. נכנסו אליו אנשי האדמה עם אגרופים קפוצים ועם נקמה בעיניים, לקחו אותה ואת הכוהנות שלה. אותן הם שבו בחדרי חדרים, חקרו, אנסו, והתעללו, ואותה העמידו על ערימת גזעים וזרדים בבמה המרכזית בעיר הראשית והבעירו באש!

רוחה עלתה לשמים בסערה כמו ענן לבן ספירלי. העם קיבל את שלו, אך הנשמה שלה היתה בשוק, הכל היה כל כך מהיר, ביום אחד היא חייתה במקדש הקריסטל מחוברת לרוח, וביום השני נשרפה בזעם באש המאכלת ומואשמת בהשמדה המונית.

מה קרה שם? מה קרה מהרגע שבו הביאה ידע פשוט וטהור בשפת הכוכבים ועד שהוא הפך לכלי השמדה המוני? מי חיבל בידע? מי לקח אותו ועשה עליו מניפולציות והמציא מתוכו רוע כזה? מי ניצל את האור הטהור שיצא ממקדש הקריסטל והפך אותו לכוח שחור משחור?

שאלות רבות וחדשות עלו בנשמתה, והיא הבינה שהיא לא ידעה דבר, היא חייתה בטוהר ותמימות ומנותקת במגדל השן.

היא יצאה מהגוף בתחושה מבלבלת, היא ראתה משמיים שהאור שהביאה לפעמים סולף, לפעמים נוצל לדברים רעים, לפעמים נלקח ותורגם לא במדויק, לפעמים הרס. היא ראתה שהביאה גם הרבה מאוד דברים טובים ועזרה לעולם להתפתח, אך כאב הנשמה שלה היה כה עמוק, לקח לה זמן עד שהסכימה לרדת שוב בגוף אל האדמה. גלגולים רבים שלא הסכימה לגעת עוד ברוח, פחדה להזיק, פחדה שינצלו את רוחה ויעשו ממנה מניפולציות, שישתמשו בטוהר ויהפכו אותו לחוסר טוהר, פחדה להשפיע על גורלות האנשים.

אך יחד עם זאת נשמתה היתה נחוצה והיא המשיכה לבוא, ולאט לאט לנקות את הפחד ולחזור ליעודה המקורי - להיות הגשר שבין שמיים לארץ, לחבר בין העולמות, להביא אור וידע, להיות שליחה למקור ולעזור לעולם להתפתח, ולהתגבר על הפחד.

לאורך גלגולים רבים השיעור הזה חזר, הפחד לפגוע גרם לה להסתתר, גרם לה להיזהר, להתכנס בתוכה ולהתרחק מאנשים שלא נושאים רק אור, לסלוד מחוסר טוהר, לפחד מהחושך ולהקטין את עצמה.

היא גם נכחדה והושמדה כמה וכמה פעמים, למשל כשהגיעו הפולשים לכפר האינדיאני שלה והיא נכוותה בכפות ידיה ואיבדה את שתי מאור עיניה, כזיכרון לאותו שוק ובהלה שחוותה בתקופה ההיא באטלנטיס.

היא בכתה מאוד על מות הטוהר של העולם הזה, ולעיתים עדיין בוכה. אך נשמתה לא ויתרה ובכל פעם חזרה ועשתה עוד תיקון של שלום עם העולם, תיקון עם עצמה, והסכמה לחיות בו ואף לעזור לו לצמוח.

---

הסיפור הזה הוא סיפור אישי, זיכרון נשמתי מתקופה עתיקה בה הייתי האורקל באטלנטיס, ולאורך מעברים שלמים אני עדיין מנקה את הפחד מחוסר טוהר, ממניפולציות, מלפגוע או להיפגע, הפחד מהאש המאכלת ומהעולם שבחוץ, משחררת עוד ועוד אחיזות מתקופות עתיקות ובוחרת להתחבר בטוהר ובפשטות אל האלוהות, מתוך אמון והסכמה וחיבור אל הרוח הגדולה.

(נכתב ביולי 2024.)